החלטה בתיק ת"א 31775-08-11

1.         בפתח הישיבה שהתקיימה ביום 18.12.11 העליתי, מיוזמתי, שאלת סמכותו של בית המשפט לדון בתביעה. לבקשת הצדדים הגישו הצדדים התייחסותם לשאלת הסמכות בכתב.

2.         התובע הודיע כי אינו מתנגד להעברת התביעה לבית המשפט לענייני משפחה, ואילו הנתבע, שלא עורר בכתב הגנתו את שאלת סמכותו של בית המשפט, סבור כי הסמכות היא לבית משפט זה, וכי אין להעביר את התביעה לבית המשפט לענייני משפחה.

3.         לאחר עיון בכתבי הטענות ובהתייחסות הצדדים לשאלת הסמכות, הגעתי למסקנה כי הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.

4.         התביעה היא תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, וזאת לאחר שהתוקף, כך עפ"י הנטען, ע"י הנתבע - שהינו אחיו של התובע. בכתב התביעה, טוען התובע, כי הוא ניהל מאז שנת 1987 עסק בנכס שאביו של התובע הוריש לילדיו (סעיף 6 לכתב התביעה) וכי "בשנת 2004 התגלע בין הצדדים סכסוך משפחתי" (סעיף 7 לכתב התביעה). עוד ציין התובע בכתב התביעה כי מקור הסכסוך הוא "התנגדות התובע להשתלטות של הנתבע על הנכס ובניה על הנכס מחסנים אשר ישמשו את הנתבע לעסקיו הפרטיים" (סעיף 8 לכתב התביעה) וכי להתנגדות התובע הצטרפו יתר אחיו שלא הסכימו לבניית אחיהם - הנתבע, על הנכס הנ"ל (סעיף 9 לכתב התביעה).

5.         עילת התביעה שהגיש התובע, הינה מעשה תקיפה שאירע ביום 25.8.2004. עפ"י התובע, הופיע הנתבע בחנות אותה מנהל התובע, התובע הניח את ידו על משקוף חלון בחנות, והנתבע טרק את החלון וגרם לתובע שבר באצבעותיו. בהמשך, כך עפ"י הנטען, תקף הנתבע את התובע באמצעות מוט ותקף התובע בחלקי גופו ובראשו (סעיף 12 לכתב התביעה).

6.         התובע טוען כי לאחר מעשי התקיפה הנ"ל השתלט הנתבע על החנות אותה התובע ניהל (סעיף 14 לכתב התביעה).

7.         בכתב ההגנה, טען הנתבע כי עוד בשנת 1993 הוכרז ע"י בית המשפט המחוזי כמי שזכאי להירשם כבעלים בחלקה עליה ניצבת החנות הנ"ל, שהיתה בבעלות אביו המנוח וכי הסכסוך פרץ בשל העובדה כי לקוחות החנות נהגו לעשות צרכיהם בחצר האחורית של החנות כאשר דירתו של הנתבע היתה ממוקמת מעל החנות וכי בקשות הנתבע שהתובע יטפל בבעיה זו לא נענו. עוד טוען הנתבע בכתב ההגנה, כי הוא הפסיק את שימוש התובע בחנות לאחר שבנו של התובע ירה עליו מרובה ציד (ראו טענות הנתבע בסעיפים 7-11 לכתב התביעה).

8.         סעיף 3(א) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה - 1995 (להלן: " החוק") קובע את סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לדון "בענייני משפחה", כאשר "ענייני משפחה" כוללים, עפ"י סעיף 1(2) לחוק, " תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא." אין חולק כי מדובר בבני משפחה (אחים) והשאלה היא, האם עסקינן בתביעה שעילתה "סכסוך בתוך המשפחה".

9.         פסק הדין המנחה בסוגית סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה הוא פסק הדין שניתן בפרשת חבס  ( רע"א 6558/99 חבס נ' חבס פ"ד נד (4)337 ) בו קבע בית המשפט כי המבחן להיותו של הסכסוך סכסוך בענייני משפחה הוא מבחן "תרומת" היחסים המשפחתיים על הסכסוך :

"נראה לי כי אמת המידה לקביעת הקשר בין עילת התביעה לבין הסכסוך בתוך המשפחה היא שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה. נמצא, כי מחד גיסא לא די בקשר רחוק וזניח. מאידך גיסא לא נדרש שהסיבה היחידה והבלעדית להיווצרותה של עילת התביעה הוא הסכסוך המשפחתי. די בכך שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה, כדי שנראה את עילתה של התובענה בסכסוך בתוך המשפחה. גישה זו מתבקשת מהתכלית המונחת ביסוד סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה".

10.        על מנת לקבוע את התרומה של יחסי המשפחה לסכסוך, יש לבחון את מהות הסכסוך מבחינה אובייקטיבית (כפי שעולה מכתבי הטענות) ומהבחינה הסובייקטיבית (כפי שהצדדים משקיפים עליו) . לעניין זה ראו ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו (6) 295:

"מלאכת הסיווג האמורה מצריכה, על פי טיבה, בירור נתונים עובדתיים בעלי אופי אובייקטיבי וסובייקטיבי. יש לבחון נתונים אובייקטיביים העומדים ברקע הסכסוך המשפחתי כמו, למשל, משך הזמן בו מתקיים הסכסוך, האם שותפים לו רק בני משפחה או גם זרים, האם הסכסוך מתייחס לענין נקודתי או מתפרש על כלל היחסים בין הצדדים, והאם, בראייה כוללת, מדובר במערכת יחסים בעלת אופי כזה המצריכה ומצדיקה כי גורמים מקצועיים העומדים לרשות בית המשפט למשפחה, לרבות גורמים לבר-משפטיים, יסייעו לפתרון כולל של המשבר המשפחתי. בצד הנתונים האובייקטיביים, ישנה חשיבות גם לפן הסובייקטיבי הבוחן את התייחסות הצדדים עצמם לסכסוך שביניהם".

11.        עיון בכתב התביעה מעלה כי הסכסוך נסוב אודות זכות השימוש בנכס שעפ"י הנטען ירשו בעלי הדין מאביהם, וכי הסכסוך נבע מרצונו של הנתבע לקבל לידיו את הנכס ולבנות עליו. מדובר אפוא "בסכסוך משפחתי" כהגדרת התובע בכתב התביעה, אשר לא היה בא לעולם אילולא אותם יחסי משפחה בין האחים ואילולא אותו נכס, שעפ"י הנטען ע"י התובע, הוא ניהל בו עסק בשנת 1987 והוא בעל זכויות בו מכוח ירושת אביו. עוד עולה מכתב התביעה כי לאותו הסכסוך היו שותפים אחים ואחיות אחרים אשר התנגדו להשתלטות הנתבע על הנכס הנ"ל.

12.        מאידך, אף שהנתבע מכחיש כי מקורו של הסכסוך באותו נכס אלא בשימוש שעשה הנתבע בנכס, לא ניתן לומר, כי בשל טענה זו אין ליחסי המשפחה תרומה לסכסוך זה. עיון בכתב ההגנה ובהכרעת הדין בהליך הפלילי שהוגש כנגד הנתבע בגין מעשי התקיפה (נספח ד' לכתב התביעה) מעלה כי אף שהנתבע טוען כי החנות היא שלו, הקצה הוא לאחיו - התובע חדר לצורך ניהול עסקיו ועל דרך השימוש הזו, כך לשיטת הנתבע, נסוב הסכסוך. לא נטען בשום מקום כי מדובר בשכירות, כי אם בשימוש שעושה התובע מאז שנת 1987 בנכס, שהיה שייך בעבר לאביהם של בעלי הדין, ועל כן התרת השימוש מצד הנתבע, מקורה הוא ביחסי המשפחה בין הצדדים.

13.        הנה כי כן, אף לשיטת הנתבע, מדובר בסכסוך שבמהותו הוא סכסוך בין אחים על רקע שימוש בנכסים, שכל אחד מן האחים טוען לזכויות בהם. זהו סכסוך בין בני משפחה אשר יחסי המשפחה תרמו לו תרומה נכבדת. סביר להניח כי אילולא אותם יחסי משפחה לא היה סכסוך זה בא לעולם, אף לשיטת הנתבע, למרות שלצורך קביעת הסמכות, יש להתחשב אף באופן בו רואים הצדדים את הסכסוך ובאמור בכתב התביעה.

14.        לעניין היותה של התביעה תביעה לנזקי גוף, אין בכך כדי לשלול סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה (ראו לעניין דבריו של בית המשפט המחוזי מרכז שנאמרו לאחרונה בת.א 41058-03-11 (מרכז) יניר אלגואטי נ' יובב אלגואטי (טרם פורסם- ניתן ביום 12.10.2011)). סבורני גם כי בשל מערכת היחסים בין האחים וטענותיהם, האחד כלפי משנהו, ולאור מבחני הפסיקה, ראוי כי בית המשפט לענייני משפחה הוא אשר ידון בתביעה.

15.        סוף דבר- אני מורה על העברת התביעה לבית המשפט לענייני משפחה, לו הסמכות לדון התביעה.

16.        ברור כי אין בהחלטתי זו משום הבעת דעה לגבי קיומו של סכסוך בקשר לנכס היום, וייתכן והיום אין כל סכסוך לגבי נכס זה, אולם אין בכך, כאמור, כדי להשליך על שאלת סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לדון בתביעה שמקורה באירוע שאירע לפני מספר שנים, כאשר מקורו של הסכסוך שהתגלע אז הוא ביחסי משפחה.

17.        אין צו להוצאות.